ראיון עם פדריקו סולמי

המחוקקים הלא מוכרים של העולם

1

Enter a caption

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

 

בעקבות התערוכה “קרקס אמריקני” במוזאון חיפה לאמנות, הדס יוסיף-און בשיחה עם האמן פדריקו סולמי

פדריקו סולמי, יליד 73′, נולד באיטליה, חי ועובד בניו יורק. יצירתו משלבת וידאו, ציור ידני ואנימציה בתלת-ממד, בסגנון סוריאליסטי פרחחי ובצבעוניות מסנוורת. עבודותיו מציגות חזון דיסטופי של החברה בת-ימינו – חברה בקריסה מוסרית, המונעת מכוח, רודנות ותאוות בצע. מאפיינים חוזרים ביצירתו כוללים שימוש בנרטיב גולמי, עיצוב גרוטסקי ועושר מופרז של פרטים, המרתיעים ומפתים בו-זמנית.

2.jpg

Enter a caption

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

אני שמחה על ההזדמנות לשוחח ולהכיר גם צדדים שמעבר לעבודתנו המשותפת בתערוכה. ראשית, מעולם לא היית בישראל. איך נולד הרעיון להציג כאן?

ישראל תמיד ריתקה אותי, ההיסטוריה שלה, האנשים. מסיבות שונות ובנסיבות מוזרות, מעולם לא הייתה לי הזדמנות לבקר בה. זה קצת חבל שגם הפעם לא הצלחתי להיות בתערוכת היחיד שלי בחיפה, אבל אני חושב שאגיע בקרוב, אולי לפני אפריל 2016.

3.jpg

Enter a caption

מהיכן שאבת את ההשראה לתערוכה “קרקס אמריקני”?
צפיתי בטלוויזיה בביתי, בניו יורק, בעימות המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות, והכל היה מגוחך ועצוב: המועמדים, המתווכים, הבמה.

הרגשתי חוזה בזמן אמת בתום עידן הפוליטיקה האמריקאית וכתוצאה מכך בנפילת האימפריה האמריקאית. הקרקס מייצג בעיניי מקום סוריאליסטי אלגורי שבו מתרחשות עלילות קומי-טרגיות של הגזע האנושי.

תמיד ביקשתי להבין ולחקור את הסיבה לנפילת המין האנושי ואת נטיית ההרס העצמי שלו. החקירה הזו הניעה אותי ועוררה בי השראה לאורך השנים ואני לעולם לא מתעייף או משתעמם ממנה, מפני שההיסטוריה והחברה שאנו חיים בה תמיד מספקות לי תובנות יקרות ערך על טיפשות האדם. מה שמעניין במיוחד הוא שהמנהיגים שלנו מסונוורים מתאוות כוח ובצע ואינם לומדים מטעויות קודמיהם.

גדלת באיטליה, אבל אתה חי כבר כמעט 20 שנה באמריקה. האם אפשר לומר שאתה אמריקאי?
לא נראה לי שאי פעם ארגיש אמריקאי. אל תביני לא נכון, אני אוהב את המדינה הזו ופה ביתי, עם אשתי וילדיי, אבל אני מרגיש יותר איטלקי מאמריקאי. למעשה ביליתי את 25 השנים הראשונות בחיי באיטליה, ואז עברתי לניו יורק ב-1999. זה היה משמעותי לחיי לגדול באירופה, לא הייתי מחליף את זה בשום דבר אחר בעולם, זה דפוס חשיבה שונה.

בעבודותיך יש ביקורת על מנהיגים פוליטיים מכל העולם, אבל גם על התרבות האמריקאית. האם אתה מאמין בכוחה של ביקורת כזו להשפיע על המציאות?

כן. אני מאמין שאמנות יכולה לעזור ליצור שינוי. אנשים קצת שכחו את כוח השכנוע של אמנות, שירה וספרות, אולם אם חושבים איך ממשלות עריצות עדיין כופות צנזורה בברוטליות, קל להבחין שאמנות יכולה להשפיע על מציאות.

זו גם הסיבה שבגללה רציתי להיות אמן ולמעשה תמיד הייתי מעוניין בעבודה פרשנית חברתית, בתקווה שאוכל להשפיע ולקבל השראה מאחרים. חייבת להיות איזושהי אמת בטענה האנגלית המפורסמת של המשורר הרומנטי פרסי שלי – “משוררים הם המחוקקים הבלתי מוכרים של העולם”, וזו הסיבה לכך שממשלות עריצות תמיד פחדו מהאמנים, הן ידעו זאת.

יש אסכולה באמנות שתופסת את תפקידה כבידור. אנו רואים התחזקות מגמה זו, אשר למעשה נותנת גיבוי לתרבות הצריכה והרייטינג. האם אתה מזדהה עם התפיסה של תפקיד האמן כליצן?

אני מסכים אתך שאמנות הופכת יותר ויותר לצורה של בידור, ואני מאמין שזה קורה מפני שארצות הברית, כבר דורות, היא הכוח הדומיננטי בשוק האמנות. אבל לא הייתי דואג יותר מדי, אני מאמין שהרבה מהדמויות הדומיננטיות בעולם האמנות היום לא יהיו רלוונטיות מחר.

פורסם בנוסח דומה במגזין Redesign
Advertisements

About hadasyossifon

I am a contemporary art curator and researcher based in Tel Aviv. I collaborate with artists of interdisciplinary media to develop artistic projects and exhibitions within the scope of politics and the world of art.

Your opinion matters

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s