בעקבות “חיות”, תערוכת היחיד של שחר יהלום

SY_Scalper, Ink & Spray on Blue paper, 190x130cm, 2015_Installationview

בתערוכת היחיד שלה “חיות” המוצגת בגלריה נגא, מציגה שחר יהלום זוית אחרת לגמרי מזו שהכרנו בתפיסה הפיסולית שלה, מבלי לאבד את החיוניות, העומק והמקוריות שאפיינו את יצירתה עד כה. התערוכה הינה גל-עד מורכב נימים של תובנה, החודרים, כמעט ליטרלית, לשורשי התרבות האנושית ומפיקים מה שנשמע לי, כקול דממה דקה. קצת פומפוזי מצידי אבל בכל זאת, נדמה שהאלמנט החידתי בעבודתה של יהלום מכיל את החידה של העולם כולו, ומורכבות יצירתה עולם ומלואו. הנה, סוף סוף, שמעתי צליל של מחיאת כף יד אחת.

שיחה בין הדס יוסיף-און ושחר יהלום

ה.י.       התערוכה שלך שמוצגת כרגע בגלריה נגא הפתיעה אותי, היא שונה מאד מהתערוכות הקודמות שהצגת. החומרים אחרים לגמרי והאובייקטים שונים לחלוטין ממה שלמדתי לזהות כ: “הפיסול שלך”. אם בתערוכה הקודמת הרגשתי שאני נמצאת בחלל עתידני בו האובייקטים מבקשים לדקור אותי בנוכחותם, הפעם היתה לי תחושה שאני מסתובבת בקטקומבה עתיקה בין אובייקטים מופנמים.

ש.י.       זה נכון שבעבודה שלי התרחש היפוך בתפיסה הפיסולית. במשך הרבה זמן ניגשתי לפיסול ממקום חווייתי וחד-פעמי של זמן ומרחב ספציפי, של ההצבה בחלל. באיזשהו רגע האובייקטים ביקשו שתהיה להם היסטוריה, ביקשו להזדקן עם הזמן. פה יש אובייקט שאמור לשרוד אחרי בן-אדם. בניגוד לרוב האובייקטים שזקוקים לאדם שישמור עליהם, פה האובייקט שומר על האדם.

ה.י.       זה יהיה נכון לתאר את התהליך הזה כמעבר מיצירה פרגמנטרית לעבודה שמכילה נרטיב?

ש.י.       זה נכון שעברתי תהליך של ויתור על הפשטה לטובת כיוון פיגורטיבי. התחלתי לעבוד ברישום מתוך זיכרון בטכניקה של מונוטייפ. זה תהליך מהיר ואקספרסיבי, שבו אי אפשר למחוק ואי אפשר לתקן. כל רישום הוא זיכרון ויזואלי, תמונה שנחרטה לי בדמיון. התמונות הללו לאו דווקא בונות נרטיב או סיפור.

ה.י.       סליחה, (בפעם האלף) מה זה מונוטייפ?

ש.י.       מונוטייפ זה הדפס שאי אפשר לשכפל אותו. יש הרבה סוגים של מונוטייפ, אני עובדת עם לוח זכוכית שאני מורחת עליו דיו עם גלגלת בשכבה אחידה על כל הזכוכית. על הזכוכית עם הדיו אני מניחה נייר עדין ורושמת בעזרת מקל או באצבע. רק מה שאני רושמת עובר לנייר בצדו השני ולמעשה עד שמרימים את הנייר לא רואים בדיוק את התוצאה.

ה.י.       באילו חומרים את עובדת, האם אלה יציקות?

ש.י.       הפסלים הם יציקות גבס שהתבנית שלהם היא פסל. המקור עשוי מהרבה חומרים שאת חלקם אפשר לזהות על היציקה הסופית. התבליטים השחורים הם חיתוכי עץ מרוחים בדיו, לתבליטים העמוקים אני משתמשת בחימר, בשעווה ובקלקר, שאפשר לראות ביטויים שלהם ביצירה הסופית. תהליך היצירה של הפסל הוא לא מתוכנן. אני בונה ומרכיבה חלקים באופן אינטואיטיבי וכך הפסל נבנה בצורה אורגנית. אח”כ אני יוצקת גבס ומפרקת ממנו את הפסל המקורי. את התבניות הללו אי אפשר לשחזר, הן חד-פעמיות. התבנית היחידה ששורדת היא חיתוכי עץ שבזכות זה חוזרת בעבודות שונות.

ה.י.       לחומרים יש חשיבות עקרונית בעבודה שלך. איך בחרת את החומרים?

ש.י.       בעבודות הקודמות שלי היתה חשיבות גדולה לחומרים. החומר והמשמעות שהוא נשא, הובילו את העבודה איתו. בתערוכה הנוכחית אנו צופים במצבה של פסל. הפסל עצמו מתפרק והיציקה נושאת את זכרו. באופי הוא לא דינמי ואורגני כמו החומרים עצמם. זו מצבה, אובייקט זיכרון לדבר החי, תחליף מת. החומרים של הפסל מתכתבים עם היסטוריה של הפיסול, עם פיסול של מבני קבורה קדומים שהם שחר האמנות ושחר האנושות.

ה.י.       האם ללימודים בקולומביה היתה השפעה על ההיפוך בתפיסה הפיסולית שדיברת עליה?

ש.י.       התהליכים התחילו לפני הלימודים. התחלתי לעבוד ברישום פיגורטיבי אחרי הרבה מאד שנים שלא עשיתי זאת. הרישום הפיגורטיבי הוא בחירה לקחת משהו שחי במציאות ולהמיר אותו בדומם, כמו להמית משהו חי. יתכן שהמעבר לניו-יורק איפשר מרחב, זמן ושקט ללכת למקומות אחרים, אבל העניין התחיל עוד לפני הנסיעה.

ה.י.       רציתי לשאול אותך לגבי הסגנון של הרישום, הוא הזכיר לי ציורים על כדים יוונים, אמנות ארכאית. ממה מושפע העיצוב הזה של הדמויות? איך זה קשור למציאות כמו שאנחנו רואים אותה היום?

ש.י.       המקור לציורים קשור לחוויה אישית, פרטית. אבל בגלל שאני מציירת מהזיכרון, הרישום הוא  ארכיטיפי, בעל סממנים סכמטיים. לגבי תקופות עתיקות, מעניינות אותי תקופות מצרים העתיקה וימה”ב, תקופות שבהן הדת היתה מאד חזקה ולכן המוות היה נוכח מאד ביום-יום. באמנות פחות עסקו באיך דברים מתקיימים בעולם הזה ויותר בהנצחה ובפנטזיה על העולם הבא.

ה.י.       אני חושבת שהדבר הראשון שראיתי והתפענח לי בתערוכה, זה הרישום הגדול של הקירקוף.

ש.י.       הרישום הגדול של הקירקוף הוא באמת העבודה המוקדמת ביותר שעשיתי מבין העבודות המוצגות בתערוכה, עשיתי אותו עוד בתקופת הלימודים. נקודת המוצא של העבודה הזו היתה תמונה שנחרטה לי בראש מהסצנה האחרונה בסרט של פאזוליני, 120 ימי סדום, בה הנערים טובחים זה בזה בחצר.

ה.י.       דיברנו על זה שזה נושא מאד גדול ואפשר אולי רק להתחיל לגעת בו בשיחה בהיקף כזה, אבל שבין צורות הרג, לקרקוף יש תו אנושי מפני שהוא משאיר את הפנים של הנרצח מבלי לפגוע בהן. במובן זה הוא מכבד או משאיר את האפשרות לכבד את המת. מעשה ההרג לא נוטל מהאדם את אנושיותו למרות  שהוא לוקח את חייו.

ש.י.       בהחלט. כשאני חושבת על קרקוף, אם אני משווה את זה לעריפת ראש למשל, בשתי הפעולות יש ביטוי של כוח מוחץ על הזולת. אולם בעריפת ראש המוקד הוא זהות המת (אפשר לחשוב בהקשר אמנותי על ייצוגים של גליית, הולופרנס או מדוזה) בעוד בקרקוף הדגש הוא על עצם הניצחון. הכיבוש. בקרקוף, זהות המת אינה משמעותית. להיפך, היא חסרת משמעות לצד הממית.

ה.י.       אז מה בכל זאת הסיפור שמחבר את כל הדימויים השונים שבתערוכה? במה אנחנו עוסקים כאן? בתרבות רצח?

ש.י.       לא, אנחנו עוסקים באנושיות. חשבתי על הביטוי “נשים וילדים כקטגוריה חברתית “חסרי הישע”. חשבתי על הכוח שיש למושג, ועל ההתנשאות שטמונה במושג הזה, שקובע באופן שרירותי עבור האחר, ומכתיב פסיביות לקבוצה שלמה של אנשים ובעלי חיים.

ה.י.       השיחה שלנו הובילה אותי לחשוב על אנשים ובעלי חיים שסובלים במלחמות בלי יכולת להגן על עצמם ועל קרוביהם. חשבתי על ההתהפכות של המושגים “כוח” ו”חוסר כוח” במובן שחוסר האונים הזה הפך לכח מאיים, מתוקף כמה שהוא איום. על העיסוק העקרוני של אמנות עכשווית בזכויות אדם.

ש.י.       זה למעשה ההיפך ממה שהתכוונתי. העבודה שלי בכלל לא עוסקת בתעוד. נקודת המוצא לרישומים הללו היו 3 סצינות קולנועיות בהן נעשים מעשי טבח בידי נשים וילדים שרשמתי מהזיכרון: “120ימים בסדום”, “גומו” ו”גם גמדים מתחילים בקטן”. ברישומי הקרקוף שבתערוכה וגם ברישומים אחרים, אני מחפשת את ההיפוך, את המקום שבו הכוח המקטין של המושג “חסרי ישע” מתערער ואפילו מתהפך, כשמי שלפני רגע היה קורבן הופך למקרבן.

SY_Self Portrait (Detail), Plaster Headstones,120x85x45cm,2015

Shahar Yahalom, Self Portrait (Detail), Plaster Headstones, 120x85x45cm, 2015

SY_Salo by piere paolo pasolini

Shahar Yahalom, Salo by piere paolo pasolini

SY_Gummo by harmony korine

Shahar Yahalom,Gummo by harmony korine

Irish Flag, Plaster SY_Headstones, 87x125x40cm, 2015

Shahar Yahalom, Irish Flag, Plaster, Headstones, 87x125x40cm, 2015

SY_Smoking Portrait, Black spray on the wall, 87x100cm,2015

Shahar Yahalom, Smoking Portrait, Black spray on the wall, 87x100cm, 2015

SY_cannibals, woodcut print (monotype), 50x50cm, 2015

Shahar Yahalom, Cannibals, woodcut print (monotype), 50x50cm, 2015

Shahar Yahalom_Hayot_Monotype_70x50_2015

שחר יהלום, “חיות”, גלריה נגא, רח’ אחד-העם 60, תל-אביב. שעות פעילות: שני עד חמישי, 11:00–18:00, שישי-שבת, 11:00–14:00.
נעילת התערוכה: 24.7.15

פורסם בנוסח מעודן במגזין ערב-רב

Advertisements

About hadasyossifon

I am a contemporary art curator and researcher based in Tel Aviv. I collaborate with artists of interdisciplinary media to develop artistic projects and exhibitions within the scope of politics and the world of art.

Your opinion matters

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s