On the Paintings of Pamela Ozery

Pamela Ozery FW1

Pamela Ozery, Untitled 1

Active as a painter for many years during her lifetime, for Pamela Ozery, painting was an inseparable part of her world since a young age. Ozery acquired a formal education in art at the Avni Institute in Tel Aviv in the 1970’s, and went on to pursue art during different periods in her life, alongside her work as a nurse and medical secretary. Always a nurturing and committed figure to her family and friends, the breadth of her occupations was inspiring to many.

The present catalogue, published in her memory, brings some 80 paintings that were reproduced in her studio during her lifetime, many of which were also featured on the website she built. From her early work there is a small selection of figure life drawings and freely drawn pastels. The major part of the catalogue showcases Ozery’s mature and significant body of work, paintings that are marked by an ongoing effort to enhance and refine her artistic vocabulary within her chosen field of work.

Pamela Ozery FW110

Pamela Ozery, Untitled 110

Underlying Ozery’s body of work are the three themes of classical painting: the landscape, the still life, and the human figure. The works that are showcased here can be categorized into four main groups, which include still life paintings of modernist-geometric orientation, flower paintings, exterior views, and the human figure. The range of her work as reproduced here affords us a closer look at the imagistic realm, pictorial means and wider connotations that populate each of these groups separately, as much as they cast light on their intertwined relationships and the unique and complex worldview that emerged from them.

Pamela Ozery FW100

Pamela Ozery, Untitled 100

Despite their figurative thematic, Ozery’s painting can be associated with an essentially abstract pictorial style and a mode of looking that tends towards the impressionistic. The images she paints, while drawing on the real, incorporate a process of formal and tonal abstraction that is expressive of states of mind, and rather than point to their specific referent, they elaborate a general mode of looking at things.

This mode of looking, one of her strongest characteristics, consists of a compositional layout of the different elements which stands in correlation to specific objects in space. In this sense, more than an abstract painter, Ozery is a painter of abstraction. Her paintings contain an inalienable element of figuration that is itself derived from figuration – a duality that remained fundamental to her work logic.

Pamela Ozery FW11

Pamela Ozery, Untitled 11

As the ties to a material referent begin to emerge, a process takes place that turns the paintings into abstracts where a thing is harbored, bringing about a localized inventory where the initial subject matter isn’t always detectable. The converging focus on one central thematic defines for the viewer that which is supposed to be visible in them, by way of the recognizable descriptive features of such concrete everyday objects as a flower, an urban environment or a human figure. Yet beyond the occasional detectability of such and other subject matters, the paintings are marked a fundamentally formal operation that is evocative of mental and cultural aspects. The paintings are produced through a complicated practice of layering, where despite the occasional presence of a recognizable referent, processes of concealment and exposure are running side by side. These layerings form accumulative strata that enclose myriad references – to places, situations, a personal history, longings and affectations.

Pamela Ozery FW39

Pamela Ozery, Untitled 39

The tension between a penetrative gaze and its blocking – between physicality, form and texture on the one hand and a central image one the other – calls attention to a built-in potential in the paintings, to a painterly depth-structure whose focal point is concealed or covered over. When looking at a painting by Ozery, the eye is drawn to paint itself in its conspicuous presence; to a layering of color that resonates with gestures, materialities and the body – to that which is.

Pamela Ozery FW18

Pamela Ozery, Untitled 18

Looked at as a whole, her body of work suggests a consistent partitioning of the surface through a grid of vertical and horizontal axes that define the paintings’ pictorial space, whether real or imagined, and govern all the pictorial elements, which are bound to that grid and relate to it. This partitioning casts invisible coordinates that orientate the viewer to a space that is both mental and physical. The pictorial vocabulary encompasses geometrical structures of some definition – circles, rectangles and ovals – as well as distinct pictorial renderings of grass leaves or the contours of an urban structure, with occasionally the appearance of idiosyncratic shapes of a surreal aspect, such that seem to have undergone uneven abstraction. In a sense, the geometric orientation of the still life series ventures into the modernist realm of the painterly gird in an explorative journey whose influence can be felt in the other series of paintings as well.

Another significant characteristic of Ozery’s is the centrality of the line versus a relative absence of shading. Each line makes up a critical element of the painting as a whole, with multitudes of lines joining to form the surfaces. The overall tonality is paired down and lyrical, and when stronger hues of mauve, red, and turquoise are present, they too are counterbalanced by bright surfaces. A tempestuous movement – however subdued and contained – appears to have been channeled into the brushstrokes, and even the more muted areas are breathed with an optimism that is spurred, as it were, by the very presence of paint and color.

Pamela Ozery FW68

Pamela Ozery, Untitled 68

The portrait series, essentially figurative, differs from the above. The concreteness of its mood is inextricably linked to the aim of representing persons who, more than just recognizable as such, can also be designated by name. To portray this state of mind that she wishes to express, Ozery resorts to formal artistic means that stress the narrative aspect, as exemplified through the choice of bodily gestures (see Untitled 118), the doubling of the figure (Untitled 114), or the use of paint as an emotive vehicle (Untitled 72).

Pamela Ozery FW118

Pamela Ozery, Untitled 118

Pamela Ozery FW114

Pamela Ozery, Untitled 114

Pamela Ozery FW72

Pamela Ozery, Untitled 72

In this series too, as in her integral body of work, we observe the cohesion of a pictorial language that abides by a visual code as pertains to the grid-like spatial organization, the tendency towards monochromatic shades and color fields, and finally an emphasized interplay of foreground and background. The two remaining series tend more towards the abstract. In both their respective series, the flowers and landscapes that unravel in them are closed-off visions, sealed as it were to the gaze. Harboring history and time, these paintings express a worldview that is structured, reserved and lyrical.

The combination of the formal guiding principles that Ozery adheres to together with her consistently linear style of work, where every line is significant in structuring the pictorial surface, generates a world where every action in space reverberates in the whole. Ozery’s paintings share with us their qualities of composure and concentration; of turmoil, too, which rages in the background but is contained through the topical focus on a flower or a view. Painted from observation, her works carry an analytic and cerebral approach, but also the complementary sensory contrasts of hot and cold, light and dark, and varying materliaities.

In their formal undertaking, which weaves together expressivity and restraint, they manifest a work ethic that activates artistic creation as a pastime activity in the midst of an ongoing, existential flow of day-to-day tasks – a challenging endeavor of personal bearing and self-fulfillment that culminates in a combination of duty, labor, and joy.

Translated by Hemda Rosenbaum
For the Pamela Ozery’s Catalogue click PAM01_Book_06 (2) PAM01_Cover_03

על ציוריה של פמלה עוזרי

פמלה עוזרי ציירה במשך שנים רבות ומגיל צעיר היה הציור חלק בלתי נפרד מעולמה. השכלה רשמית באמנות רכשה בבי”ס אבני בתל אביב בשנות ה-70, ולאורך תקופות שונות בחייה, הקפידה לצייר במקביל לעבודתה כאחות וכמזכירה רפואית, תוך השקעה וטיפוח בני משפחתה וחבריה, בהתנהלות שעבור אנשים רבים, היתה מעוררת השראה. הקטלוג לזכרה של פמלה עוזרי, מביא כ-80 ציורים שצולמו בסטודיו שלה ורבים מהם מופיעים באתר האינטרנט שבנתה. מעבודתה המוקדמת מופיע מספר מצומצם של רישומי מודל אקדמיים ורישומים חופשיים בצבע. עיקר הקטלוג מציג את גוף העבודות הבשל והעקרוני של פמלה, וביצירתה מובחן רצון להשביח ולהעמיק את שפתה האמנותית בטריטוריה מוגדרת.

ביסוד עבודתה של עוזרי מונחות שלוש התמות הקלאסיות של הציור הפיגורטיבי: נוף, טבע דומם ודמות האדם. את הציורים המופיעים בקטלוג ניתן למיין לארבע סדרות עקרוניות בהן טבע דומם באוריינטציה מודרניסטית גאומטרית, ציורי פרחים, מרחבים נופיים, ודמויות. פרישת היצירות בקטלוג מאפשרת היכרות עם עולם הדימויים, השפה והמשמעות המאכלסים כל אחת מן הסדרות בפני עצמה, וגם עם היחס הנבנה בין הסדרות השונות ותמונת העולם המורכבת והייחודית הנוצרת באמצעותן. למרות התמות הפיגורטיביות, ניתן לשייך את עבודתה של פמלה עוזרי, לזרם בציור שהוא במהותו מופשט ונוטה להתרשמות אימפרסיוניסטית. דימוייה שואבים את השראתם מהמציאות אולם תהליך ההפשטה  הצורני והצבעוני, מבטא הלכי רוח, ויותר מאשר מצביע על אובייקט במציאות, מציע אופן להתבוננות פלסטית בממשות. התבוננות זו, שהיא אחד המאפיינים המרכזיים ביצירתה, מהותה ארגון אלמנטים בקומפוזיציה מתוך זיקה לאובייקטים ספציפיים במרחב. במובן זה עוזרי, יותר מאשר ציירת של מופשט, היא ציירת של הפשטה. הציור שלה כולל בתוכו אלמנט בלתי נפרד של פיגורציה או שהוא עצמו תוצאה של פיגורציה, ודואליות זו היא חלק עקרוני מהיגיון העבודה. בזיהוי הקשר של הדימוי למושא ממשי בעולם, מתרחש מהלך ההופך את העבודות למופשט שיש בו “דבר” ונוצר אינוונטאר מקומי בו לאו דווקא ניתן לזהות את מושא הציור. ההתכנסות לדימוי מרכזי אחד, מגדירה עבור הצופה את מה שאמור להיות ניראה בעבודות, באמצעות איפיון והכוונה תיאוריים אל מושאים יום-יומיים ממשיים, כפרח, בנין, או דמות. אולם גם כאשר הם מזוהים מיידית, בולט בדימויים אלה מהלך פורמלי עקרוני, הנושא עמו מטען נפשי ותרבותי. סדרות הציור מורכבות מעבודה שכבתית אשר למרות העובדה שדימוי מסוים כמו נוכח בהן על פניו, בולטים בהם רבדים רבים נוספים אשר בתוכם מתחוללים מהלכים של גילוי ושל הסתרה. רבדים אלו כמוהם כשכבות מצטברות הטומנות בחובן ערב רב של התייחסויות למקום, לביוגרפיה, לכמיהה ולרחשי לב. המתח בין חדירת המבט לבין חסימתו, בין החומר, הצורה והטקסטורה, לבין הדימוי המרכזי, מפנה את תשומת הלב אל הפוטנציאל המובנה בציורים, על כך שמדובר במבנה עומק ציורי שמרכזו מוסווה או מכוסה. המבט אל עבודותיה של עוזרי מובל אל הצבע, אל ה”יש”; מהדהד מחווה וחומר, את הגוף, את הקיים.

במכלול העבודות ניתן להבחין בחלוקה עקבית של המשטח הציורי לצירי אורך ורוחב שמגדירים את המרחב הקונקרטי והמדומיין, וכן כי כל מרכיביו האחרים של הציור מחוייבים ומתייחסים לצירים אלה. החלוקה מייצרת מעין קואורדינטות במצע הציור, המובילות את הצופה למרחב שהוא בו-זמנית נפשי וממשי. השפה הציורית משתמשת במבנים גאומטריים, לעתים מובהקים יותר, כעיגול, מרובע או צורה אובאלית, לעתים בדימויים ספציפיים כעלי דשא או מבנים אורבאנים רשומים בקו מתאר, ולעיתים בצורות אידיוסינקרטיות בעלות מימד סוריאליסטי שנראה כי עברו מהלך של התפשטות לא אחידה. במובן מסוים, מהווה סידרת הטבע הדומם באוריינטציה גיאומטרית, מסע חיפוש והיכרות עם ההצעה של הגריד המודרניסטי והשפעתה ניכרת בסדרות האחרות. מאפיין משמעותי נוסף בעבודתה של עוזרי, הוא מרכזיותו של הקו והיעדרו של הכתם. כל קו מהווה נדבך עקרוני בציור השלם, וריבוי קווים הוא שיוצר את המשטח. הצבעוניות מאופקת ולירית. שימוש בצבעים עזים כסגול, אדום, תורכיז, נעשה במתינות, ומאוזן על ידי משטחי צבע בהירים. ניכר בעבודות כי סערה –  כבושה, אצורה וממוקדת – מתועלת למשיכות מכחול; ובמרחבים הדמומים של הציור, ישנה אופטימיות השואבת מעצם קיומו של הצבע.

סדרת הדיוקנאות שונה מהאמור לעיל משום שהיא במהותה פיגורטיבית. הלך רוח קונקרטי קשור באופן בלתי אמצעי לתיאור של אדם ספציפי, אשר, לא רק שניתן לזהות בו דמות אדם, אפשר גם לציין את שמו. כדי לאפיין את הלך הרוח שהיא מבקשת לבטא, עוזרי נוקטת באמצעים אמנותיים פורמלים המדגישים את הפן הנרטיבי. ניתן לראות לכך דוגמאות במחווה בה היא בוחרת להציג את הדמויות (לדוגמא ציור 118), בהכפלת הדמות, (לדוגמא ציור 114) ובשימוש בצבע כמוליך רגשי (לדוגמא ציור 119). גם בסידרה זו, ניכרת מובהקות, עקבית למכלול עבודתה של עוזרי, שבה שפת הציור נשמעת לקוד חזותי של ארגון אלמנט מרכזי על פני צירים במרחב, העדפה של צבעוניות מונוכרומאטית במשטחים נרחבים, ודגש על המתח ביחסי הגומלין בין אובייקט ורקע. שתי הסדרות האחרות נוטות לקוטב המופשט. הפרחים והנופים הנגלים בעבודות הנם פרחים ונופים חסומים. הם כומסים בחובם היסטוריה וזמן, ומבטאים תפיסת עולם מובנית, מאופקת, ולירית. השילוב בין עקרונות פורמלים מנחים אליהם נצמדת עוזרי, בצירוף עשייה עקבית “קווית” בה לכל קו יש משמעות ביצירת התמונה השלמה, יוצרים עולם שבו לכל פעולה במרחב יש השפעה על המכלול.

הציורים של פמלה עוזרי חולקים עם הצופה איכויות של ריכוז. של סערה, אי-שם ברקע, שמושקטת במיקוד בפרח או בנוף. הציור שנעשה מתוך התבוננות, נושא עימו ראייה אנליטית ושכלתנית, אך מכיל גם ניגודים והשלמות חושיים המבדילים בין חום וקור, בין חושך ואור, ובין חומר לחומר. המהלך הפורמלי של הציורים, בונה יחסים של איפוק וביטוי המשקפים קוד אתי שמפעיל “זמן פנאי” של יצירה בתוך שטף משימות הקיום, בתהליך מאתגר שיש בו פן אישי והגשמה עצמית המייצר שילוב של חובה, עמל, וחדווה.


About hadasyossifon

I am a contemporary art curator and researcher based in Tel Aviv. I collaborate with artists of interdisciplinary media to develop artistic projects and exhibitions within the scope of politics and the world of art.

Your opinion matters

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )


Connecting to %s